התחלה

יום אחד בתחילת הטיפול ההורמונלי שלי (היום שבו שמתי לב בפעם הראשונה לשינויים במבנה החזה שלי) החלטתי להתחיל לכתוב. אתן מבינות, השינויים ההורמונליים גורמים לי להתחרפן מבחינה רגשית, ותמיד כשאני מחורפנת מספיק מכה בי במלוא העוצמה המציאות שבה אנחנו חיות. אז אחרי שהנסיון שלי להכין לחם שמרים כנראה כשל, ושקופסא שלמה של מלח התהפכה על הרצפה של המטבח ששטפתי אתמול, התיישבתי על המחשב והקשבתי לאלבום שעם כל הרגשות המעורבים שלי לגביו, אני בלי ספק התגעגעתי אליו. אני מתכוונת ל"All Out War" של להקת earth crisis. ועם כל הבעיתיות (ויש בעיתיות) בפוליטיקה שלהם, בלהקה הזאת יש משהו שתמיד הרשים אותי עמוקות. משהו במחוייבות שלהם, ביכולת שלהם להגיד בקול רם את מה שהרבה מאיתנו חושבות ולא מעיזות לומר.

אבל אני סוטה. כן, סוטה. אז אם הקשקוש הזה לא היה ברור לכן, מה שבעצם התכוונתי להגיד זה שהחלטתי החלטה פזיזה לכתוב בלוג. ולא סתם בלוג, בלוג של אישה טרנסג'נדרית. או ליתר דיוק, בלוג של אישה טרנסג'נדרית שרוצה לומר דברים מתבקשים מידי שכמעט ולא נאמרים; על הקשר שלנו עם כדור הארץ, עם כל שאר היצורים שסביבנו, ועם עצמנו.

כמו תמיד, אני מתחילה בלי לדעת איך זה יגמר. התקווה האישית שלי היא שאיזושהי מחט בערימת השחט שאני הולכת לכתוב תדקור אותך בתחת ותגרום לך לשקול מחדש דברים כמו "למה בעצם אנחנו אוכלות בעלי- חיים?” “מה ההבדל בין עבדות לעבדות בשכר?” ו"מי לעזאזל החליט שזה הגיוני שתהיה לנו היכולת להשמיד כל דבר חי על הפלנטה הזאת, כל ילדה וכל ציפור, במהלך אחר- צהריים אחד ולמה לעזאזל לא שאלו אותי לפני כן?!”.

אני מקווה שהבלוג הזה יגרום לך לכעוס, עלי או על המורה שלך ביסודי או על כל בורג במכונה המפלצתית שבנינו, ושעכשיו מדהירה את כולנו לעבר תהום על נתיב של גופות מדממות או עשויות- היטב (יעני, וול- דאן, הבנת?).

ובניגוד לכמה אנשים אחרים שכותבים על בעלי חיים או על כל דבר אחר, אין לי שום יומרות לייצג את הצדק המוחלט, או את הידע הטהור, או להסתיר באיזושהי צורה את הגועל העמוק שאני מרגישה כל פעם שאני נזכרת במה שאכלתן לארוחת- צהריים. אבל, נו, כמו שכבר אמרו לפני, זה לא חכם להיות כנה מול מצפון שמושתק על ידי שקרים.

אז לסיכום, אני רק אגיד שאני מקווה גם שלא הבהלתי אותכן יותר מידי, כלומר, מספיק כדי לפתוח את האזניים שלכן אבל לא יותר מדי כדי שהן לא תיאטמנה בחזרה (וכן, אני משתמשת בלשון נקבה גם כשזה נראה מוזר).

של כולכן (אבל של ישו במיוחד)

אמה

נ.ב הלחם יצא מצויין

מודעות פרסומת

אודות xemmagoldielox

אני אמה גולדילוקס. אני קוקסינלית, שרמוטה פמיניסטית, טבעונית, אנרכיסטית בלגניסטית ופאנקיסטית. ועוד לא הפסקתי לחלום.
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על התחלה

  1. מייפל הגיב:

    שמחה שהחלטת לשתף את העולם בחוויותיך, דמה לי שזה הולך לעשות טוב
    רק לא כתוב איך נרשמים לקבלת עידכונים, ואם כן.. אז לא הבנתי.
    אגב, אמה זה גולדמן אמה?

  2. xemmagoldielox הגיב:

    פאדיחה.
    מסתבר שעד עכשיו לא הוספתי את הכפתור להרשמה… אז הנה, עכשיו בצד ימין יש כפתור הרשמה.

    ולגבי אמה גולדמן, אני מנועה מלהגיב, ויכולה רק לציין שהמונה ברקע [ http://www.gutenberg.org/files/27262/27262-h/images/titlepage.jpg ] היא השער של הגליון הראשון של העיתון שהוציאה אמה גולדמן, ממאי 1906. אני חושבת שזאת תמונה מאוד יפה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s