היי כולן,
קרו בחיים שלי הרבה דברים טובים ורעים ומורכבים בשבועות האחרונים, שלקחו ממני הרבה תשומת- לב ולא אפשרו לי לעמוד בהתחייבות שלי לעצמי לפרסם פוסט כל שבוע. 'צטערת. אבל עכשיו אני שוב פה ואני מקווה שגם אתם ושאני אפצה על זה בכמה פרסומים תכופים יותר.
XXX
ויטוריו אריגוני ז"ל נרצח על- ידי פונדמנטליסטים בעזה. לפני שהוא נרצח הוא חי שנתיים באחד האיזורים הנוראיים ביותר בעולם, ונאבק למען שבירת המצור וסיום האלימות. ראיון שהוא נתן זמן לא רב לפני מותו נושא את הכותרת "Restiamo Umani", להשאר אנושיות.
בסרטון של הראיון ניתן גם לראות אותו עוזר לכמה פעילויות "אנושיות", שלא מתקשרות אסוציאטיבית עם דמות הפעיל השליו והפציפיסט: דייג מסיבי והכנסת חמור לשטח אש כדי לנצל אותו בעיבוד אדמות הקרובות לגדר, תוך שצה"ל יורה לכיוונם.
ויטוריו נשאר אנושי. אכן, רק אנושי.
XXX
הביטוי הזה, להשאר אנושיות… יש בו משהו כל כך מטריד, כל כך צבוע. הרי, כשאנחנו בוחנות בכנות את כל ההתנהגויות והמוסדות שאפשר להגדיר בקלות כ"לא אנושיים": צבא, בתי- כלא, בתי- מטבחיים, מלחמות, טרור במשפחה, דיכוי מאורגן, רצח עם, הרס הסביבה, ניצול מיני של ילדים וכו', דבר אחד עובר כחוט השני בין כל ההתנהגויות האלה: כולן התנהגויות בלעדיות או כמעט בלעדיות למין האנושי. יש, בוודאי, יוצאים מן הכלל גם בקרב בעלי- חיים אחרים, אבל אף בעל חיים אחר לא מתקרב לקרסוליים של המין האנושי, שבנה ציוויליזציות שלמות המבוססות על דיכוי וניצול כלכלי של החלשים.
בהיפוך אורווליאני, אנחנו משליכות את ההתנהגויות הגרועות ביותר שלנו על בעלי- חיים אחרים, ואז מפרידות את עצמנו בסנוביות מהם (ומאחריות למעשים שלנו, כמובן) דרך ההגדרה "אנושי".
ולמעשה, נראה שזה בדיוק הדבר הזה, חוסר היכולת שלנו להתנהל בסימביוטיקה וההתנהגות של המין האנושי כולו כוירוס או גידול סרטני על פני מרקם החיים של כדור הארץ, שהופך אותנו לאנושיים, כלומר, ללא- חיות.
XXX
אתמול, בעוד ארוחה משפחתית שהסתיימה בויכוח- פוליטי- ישראלי- טיפוסי, הוטח בי מהר מאוד ש"אנחנו" לא נכנסים לבתים של פלסטינים עם סכינים באמצע הלילה ורוצחים ילדים.
עניתי שכל מי שתומך במלחמה ככלי לגיטימי לפתרון בעיות תומך ברצח של ילדים, כי מלחמה בימינו היא הרג בלתי- מובחן של אזרחים חפים- מפשע. עניתי גם שהאתגר הגדול מכולם, החל מהסכסוך הישראלי פלסטיני, דרך מאבקים לחופש ועד לשיחות סלון, הוא להישאר אנושיות. רציתי להגיד "להישאר חייתיות", אבל ידעתי שלא יבינו על מה אני מדברת. בסופו של דבר מצאתי ביטוי שהרגשתי שלמה איתו: להישאר אוהבות.
וזה באמת האתגר הגדול. להביט בפניהם של 350 ילדים עזתים, 200,000 עגלי חלב, אחת מכל חמש נשים, 10,000 קורבנות בהופל, 925,000,000 רעבים, 12,000,000 נטבחי השואה, 100,000,000,000 בעלי- חיים כל שנה, 120 אנשים טרנסג'נדרים רק בשנה שעברה, להביט בפנים של הקרבנות של המערכת המחורבנת הזאת, להרגיש את כל הזעם והיאוש והכאב שבעולם, ולהשאר אוהבות. להביט בפנים של אריק רייכמן, עידן עופר, רונית אביצור, יואב אבן, ג'ון לוטר, אהוד ברק אובמה, וכן, אפילו אדולף אייכמן, ולזכור שהם בעלי- חיים. בעלי- חיים עם בעיות ועם כוח עצום ובלי אחריות ועם לא מעט רשע, אבל עדיין בעלי- חיים. להמשיך לשנוא אותם ולהתנגד להם ולהאבק ולא להפסיק עד שהשלטון שלהם יפול, אבל לא לטבוע בשנאה שלנו, ולא לפעול באלימות כשיש אלטרנטיבות סבירות. כי שנאה ואלימות, גם כשהם הדבר הנכון להרגיש או לעשות, משחיתות אותנו (לינק מומלץ) כיצורים חיים, והופכות אותנו… לפחות חיות.
רווחים לפני חיים 