ג'ניס ואני, או: הקשר בין נשים טרנסיות לתנועה הפמיניסטית כמערכת יחסים מתעללת

הרבה דיון, די מכוער, היה לאחרונה ברשימת תפוצה טרנסית סביב הספר החדש (והחשוב!) "נשים לגופן", תוצר עבה למדי של עבודה וכתיבה של כשלוש מאות נשים פמיניסטית, גרסא ישראלית חדשה ל"גופינו, עצמיותנו", אחד הספרים הפמיניסטיים החשובים בכל הזמנים.

בעוד שהפרק על זהות מינית ומגדרית עוסק לא מעט בגברים טרנסים, הפרק מתעלם לחלוטין (פרט לציטוט אחד בפתיחת הפרק) מקבוצה קצת פחות רצויה של א/נשים טרנסג'נדרים: נשים טרנסיות. אחת מעורכות הפרק הסבירה במהלך אותו דיון אימתני שדווקא נעשו ראיונות עם נשים טרנסיות כחלק מכתיבת הספר. אלא שככל הנראה, מישהי מבין עורכות הספר (שלהגנתן יאמר שהיה להן לא מעט לערוך) החליטה שהסיפורים שלנו, הנשים הטרנסיות, לא ראויים או חשובים מספיק כדי להכלל בספר.

ההחלטה הזאת היא באופן מצער לא מראה נדיר בנוף הקשר שבין נשים טרנסיות והתנועה הפמיניסטית, שנפרש אחורנית דרך עשורים של הפניית גב, ולרוב הרבה יותר מזה, מצד התנועה הפמיניסטית.

אין לי כוונה להתמקד דווקא במקרה הנוכחי של מחיקת חייהן של נשים טרנסיות מגופי הידע על נשים, בעיקר בגלל שנאמר לי כבר יותר מפעם אחת שקיימת התחושה שהביקורת המכוונת כלפי ההשמטה הזאת בספר יוצרת הרגשה של חוסר הערכה כלפי הפרוייקט כולו. אז לפני שאסביר מה הבעיות שלי עם ההשמטה הזאת ועם ההיסטוריה המדכאת שחוזרת על עצמה לדעתי, אני אחזור ואומר שהספר בפני עצמו הוא לדעתי פרוייקט חשוב מאין כמוהו, שפרט לבעיות שאזכיר ולעוד בעיה אחת גדולה שלא אזכיר (מחיקה ביסקסואלית, ראו הפוסט של שירי אייזנר על הנושא) נראה לי מעולה מכל הבחינות. למעשה, זו בדיוק החשיבות הזאת שהופכת את הביקורת למתבקשת.

שתי הבעיות שיש לי עם ההשמטה הזאת, הן שאני מאמינה שההשמטה היא גם חזרה על דפוסי חשיבה וכתיבה סיסקסיסטיים*, וגם נגועה בהאדרת הגבריות (masculinism) והטרנסמיזוגיניה שמאפיינות חלקים נרחבים בתנועה הפמיניסטית והקווירית.

המילה סיסקסיזם, שמקבילה בהרבה מובנים ל"טרנספוביה" ושאולה מהמילה "הטרוסקסיזם", באה לתאר מגוון של דרכי התנהגות וחשיבה שמושתתים על תפיסות מהותניות לגבי הקשר בין מין ביולוגי לזהות מגדר. למשל, כשעורכות ספר מחליטות שיש בו מקום נרחב לגברים טרנסים אבל לא לנשים טרנסיות, הן בעצם חוזרות על אותה הגישה החברתית כלפי א/נשים טרנסג'נדרים: שגברים טרנסים הם *בעצם* נשים (ועזבו אותכם שניה מכל הבגדים וההתנהגות והחיים שלכם והאופן שבו אתם מזדהים), ונשים טרנסיות הן *בעצם* גברים.

וכשאני אומרת שהבעיה השניה שלי היא שההשמטה הזאת נגועה בהאדרת גבריות וטרנסמיזוגיניה, אני מתכוונת לכך שחלקים נרחבים בקהילה הפמיניסטית, ובמיוחד זו הקווירית, רואים עדיין, ואולי בכלל בלי לשים לב, ב*נשיות* של נשים טרנסיות דבר שלילי שיש להעניש, וב*גבריות* של גברים טרנסים דבר חיובי ומהפכני שיש לעודד ולכבד. כפי שאמרה לי פעם לסבית נשית אחת, נשיות היא תמיד ריבית על החוב, וגבריות היא תמיד ריבית על ההון. מנשיות אפשר רק להפסיד בעולם הזה, אפילו בתנועת הנשים.

הקשר המתעלל בין הפמיניזם לטרנסיות

כשאני באה לבחון את המקורות שאני מזהה לזלזול בחייהן ובגופן של נשים טרנסיות מצד נשים פמיניסטיות סיסג'נדריות, אני מזהה היסטוריה ארוכה של אלימות, התעללות והשפלה.

ב 1994 פרסמה ג'ניס ריימונד, פמיניסטית מכובדת ופעילה נגד סחר בנשים, את הספר "האימפריה הטרנסקסואלית", מניפסט שנאה סיסקסיסטי נגד נשים טרנסיות, במהלכו היא קוראת לנשים טרנסיות "גברים עם שינויים כירורגיים" ומשווה בין ניתוחים לשינוי מין לניסויים שערכו הנאצים בבניאדם (!!). אחריה באה גם שרלוט קורסון, שב off our backs כותבת "אנחנו כפמיניסטיות חייבות את זה לעצמנו לפרק פוליטירה טרנסית ולהתנגד לה. בראייה פמיניסטית, הן [נשים טרנסיות וגם גברים טרנסים], אם לנסח את זה בפשטות, בצד הלא נכון: באופוזיציה לפמיניזם."

ואז בא כמובן הסיפור המוכר של פסטיבל המוסיקה לנשים במישיגן (מאמר חובה!!), אירוע התרבות הגדול בעולם לנשיםבלבד, שבשנת 1991 זרק מתוכו באלימות את ננסי ג'ין ברקהלדר, אשה טרנסית, והודיע על מדיניות מוצהרת של איסור על כניסת נשים טרנסיות לשטחו, למרות שגברים טרנסים הורשו תמיד להכנס. מאז עברו הרבה שנים, הויכוח המר הוליד מתוכו את "קמפ טרנס", מחנה שנתי להעלאת מודעות טרנסית שמתקיים ממש במורד הכביש מפסטיבל המוסיקה. בשנים האחרונות מארגנות הפסטיבל הפסיקו בפועל להפעיל אלימות כדי להדיר נשים טרנסיות מהפסטיבל, אבל המדיניות הטרנספובית נותרה בעינה.

אבל כמובן שההיסטוריה של ההתעמרות הפמיניסטית בנשים טרנסיות היא בעלת שורשים עמוקים ומרכזיים יותר מג'ניס ריימונד ופסטיבל המוסיקה לנשים במישיגן. כפי שמציינת רייצ'ל מקארת'י ג'יימס, "בנקודה מסויימת בהיסטוריה, עליונות סיסג'נדרית היתה מרכזית לפמיניזם. פמיניסטיות מהגל השני כמו מרי דיילי, אנדריאה דבורקין, וכן, אפילו גלוריה סטיינם (למרות שאני מבינה שהיא השתפרה מאז) פעלו אקטיבית כדי להדיר נשים טרנסיות ממרחבים לנשיםבלבד עניין של חיים ומוות כשמדברות על מרכזי תמיכה בנפגעות תקיפה מינית ומקלטים לשורדות אלימות במשפחה [בישראל, מקלטים כאלה ודירות מחסה למחוסרות דיור עדיין חסומים בפני נשים טרנסיות, בגלל מדיניות טרנספובית של הפרדה מגדרית. א.ג]. נשים טרנסיות, שנמצאות בסיכון *גבוה בהרבה* לאלימות מגדרית ומינית מאשר נשים סיסג'נדריות."

אם להסתכל קצת יותר קרוב, אפשר להזכיר למשל שעד השנה האחרונה, "בשלה", ארגון לנשים לסביות מבוגרות, סירב לקבל לתוכו נשים טרנסיות (וביסקסואליות, שעדיין נשארות בחוץ). אפשר להזכיר את אותו המפגש הטראומטי בין נשים טרנסיות עובדות מין לבין נשים סיסג'נדריות פמיניסטיות (שאף אחת מהן לא עבדה בתעשיית המין באותו הזמן, למיטב ידיעתי) בבית "אחותי", שנסב סביב הצעת החוק של ח"כ זוארץ להפללת לקוחות מין. הפגישה התאפיינה ביכולת אפסית להקשיב לנשים שבאמת נמצאות בתעשיית המין ושהצעת החוק תשפיע עמוקות על חייהן, ובלא מעט רמיזות עבות לכך שההתעלמות מהחיים והצרכים שלהן נובעת מכך שהן "לא באמת נשים" (לא משנה שההתעלמות היתה גם כלפי הזונות הסיסג'נדריות בחדר). עד היום כשאני מזכירה את המילה "פמיניזם" לחלק מחברותי הטרנסיות עובדות המין, זה הדבר הראשון שעולה.

כדוגמא אחרונה (כי הרצף באמת ארוך מלהכיל), ביום שבת האחרון התרגשתי לשמוע את ענת ניר, ממארגנות פסטיבל הקולנוע הלסבי הנפלא והחשוב "לסבית קטלנית" מברכת את באות הפסטיבל ומונה ביניהן נשים טרנסיות. ההתרגשות שלי פגה כשהסתכלתי ימינה ושמאלה על האולם המלא ונזכרתי שאני האשה הטרנסית היחידה באירוע.

אלה הסטירות האחרונות, הקלות יותר, במסכת ההתעללות הפמיניסטית בנשים טרנסיות, אני הטרנסית היחידה באירוע התרבות הלסבי החשוב ביותר בישראל, ועורכות הספר על נשים וגופן מחליטות שאנחנו, הגופים והחיים שלנו יכולות פשוט להחתך בעריכה.

אם יש מערכת יחסים אנושית אחת שאני יכולה להשוות את ההתעמרות הזאת אליה, זו מערכת יחסים מתעללת. אנחנו הטרנסיות חוטפות עוד סטירה ועוד מכה ועוד השפלה, ואנחנו חוזרות שוב ושוב, מקוות בתוכנו שהפעם זה יהיה אחרת ויודעות שבעצם זה לא יהיה אחרת.

זה לא יהיה אחרת כי כמו שגבר מכה נשאר גבר מכה, תנועה טרנספובית, שביסודותיה נשארה תנועה שנשענת על קשר הגורדי שהחברה שלנו קשרה בין מין למגדר, נשארת תנועה טרנספובית, שצריכה באופן קיומי למחוק בכח את חייהן וגופיהן של נשים שעברו על החוקים של מין ומגדר תקין. זו נשארת התעללות, וזו נשארת השפלה, גם אם היא כיום היא מלווה תדיר בטון מתנצל יותר או בחיוכים.

נשים טרנסיות היו ונשארו איום כלפי הסדר המגדרי, אותו הסדר שחלק מהפמיניסטיות הסיסג'נדריות שכנעו את עצמן שהוא הבסיס לשחרורן ולא לדיכוי שלהן. האיום הזה הוא הסיבה לכך שכל שנה גברים סיסג'נדרים מאצ'ואיסטים רוצחים כמה עשרות מאיתנו, ואונסים אלפים. ועד שהגענו למקום האחד שבו היינו יכולות לחשוב שאנחנו בטוחות מאלימות מגדרית, מראות לנו את הדלת ומסבירות בעדינות שעברנו על החוקים הלא נכונים ואנחנו לא רצויות בתנועה הפמיניסטית.

והלוואי שהייתי יכולה להגיד שאלה הסטירות האחרונות, שזה אולי ביתי (הפוליטי), אבל אני אפרק אותו אם זה לא יפסק. אבל אני לא. כי לאן אני אתקשר בפעם הבאה שאחווה תקיפה מינית? ולצד מי אני אלחם על גיל הפרישה שלי? ומאיפה אני אביא את המשאבים כדי להגן על עצמי ועל האחיות הטרנסיות שלי, מול עולם שהורג אותנו, פשוטו כמשמעו? התנועה הפמיניסטית נשארת הכלי היחיד שדרכו אני יכולה להגן על עצמי כאשה בעולם הזה. מקור של בטחון, גם אם ההתעללות באה לפעמים מבפנים. אנחנו נשארות תלויות בתנועה הפמיניסטית כמו אשה שנשארת תלויה בגבר מתעלל כי מעולם לא למדה עצמאות כלכלית.

רבות מאיתנו מעדיפות לשלם את המחיר, לצאת אל העולם הזה בלי בית מגן ובלי בן זוג מתעלל. לפעמים אני מקנאה בהן, וברגעים המדהימים של סולידריות נשית ואחיות שהן חוות אם נשים טרנסיות אחרות, כמו שגם אני חוויותי. קהילת הטרנסיות לומדת מיום ליום להגן על עצמה בעצמה וזה נפלא. אבל כל פעם באות המכות, דופקות לנו על הדלת ועל הנשמה ועל הגוף ומזכירות לנו שאולי אנחנו לא יכולות לבד. ואלה מאיתנו שלא למדו לתפוס מרחק גדול מהתנועה הפמיניסטית נשארות בדיוק בגלל זה: כי אנחנו יודעות שבמקרה שלנו, באמת אין לנו לאן ללכת.

XXX

סטון בוץ' בלוז, הספר הקשה, העצוב והמרגש שמספר את סיפור חייו של טרנס בשנות השישים בניויורק (סמיאוטיביוגרפיה של מחברו המקסים, לזלי פיינברג), מתעכב לא מעט על תחושת ההשפלה וההדרה שג'ס, אותו טרנס, חווה בתנועה הפמיניסטית המתפתחת. הספר מסתיים בצליל אופטימי, רגע של תקווה להכלה שאכן באה במידה מסויימת עבור גברים טרנסים בתנועה הפמיניסטית.

גם אני רוצה לסיים בצליל אופטימי שכזה, ולכן אזכיר שבישראל התברכנו בכל זאת בלא מעט בעלותברית פמיניסטיות משובחות, ושחלקן גם היו חלק מכתיבת "נשים לגופן" וכל מה שכתבתי כאן לא בא חס וחלילה כדי להקטין מחשיבות קיומן והאחיוּת והתקווה שהן מאפשרות. מה שניסיתי לעשות הוא רק להאיר לרגע את הקרע הגדול והכואב שאנחנו והן צריכות, לא חייבות, לגשר עליו. בשבילנו, הנשים הטרנסיות, ולא פחות מכך בשביל הנשים הסיסג'נדריות.

מוקדש באהבה לליה, לעילעיל, ללילי, לגילה, לאלונה, לדורין, למאיה, לפאולה,
לאיילה
, לקאס, לריקיאן, לג'וליה לכל האחיות הטרנסיות שלי. עם תקווה וכעס וגאווה.

_________

*ג'וליה סראנו(המהממת!) מגדירה סיסקסיזם ככה:

The belief that transsexual genders are less legitimate than, and mere imitations of, cissexual genders. Cissexism is most typically enacted through one or more of the following processes: trans-fascimilation(viewing or portraying transsexuals as merely imitating, emulating or impersonating cissexual female or male genders), trans-exclusion(refusing to acknowledge and respect a transsexual’s identified gender, or denying them, access to spaces, organizations, or events designated for that gender), trans-objectification(when people reduce trans people to their body parts, the medical procedures they’ve undertaken, or get hung up on, disturbed by, or obsessed over supposed discrepancies that exist between a transsexual’s physical sex and identified gender), trans-mystification(when people use the relative infrequency or taboo nature of transsexuality to mystify, artificialize or to “other” transsexuals), and trans-interrogation(when people bring a transsexual’s identified gender into question by asking them to answer personal questions about their life story, their motives for transitioning, medical procedures they have undertaken, or when they obsess over what causes transsexuality – such questions reduce transsexuals to the status of objects of inquiry).

מודעות פרסומת

אודות xemmagoldielox

אני אמה גולדילוקס. אני קוקסינלית, שרמוטה פמיניסטית, טבעונית, אנרכיסטית בלגניסטית ופאנקיסטית. ועוד לא הפסקתי לחלום.
פוסט זה פורסם בקטגוריה פמיניזם, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על ג'ניס ואני, או: הקשר בין נשים טרנסיות לתנועה הפמיניסטית כמערכת יחסים מתעללת

  1. פינגבאק: "נשים לגופן" ומחיקה ביסקסואלית | שחור-סגול

  2. דורין הגיב:

    נהנייתי מהכתיבה שלך , אני חשה הזדהות עמוקה עם מה שכתבת, מקווה שאי פעם יהיה שינוי ויותר מזה אני מקווה שהוא יחול בקרוב מאד .

  3. מוצמוץ הגיב:

    אני חושבת שהמצב עם "נשים לגופן" הוא קצת יותר מורכב. לא קראתי את הספר, אבל אני מניחה שכמו גופינו עצמיותינו הוא מתמקד בבריאות הגניקולוגית של נקבות ביולוגיות. מהבחינה הזאת, כן נראה לי הגיוני שגברים טרנסים יכללו בו, מכיוון שהם חולקים את אותה אנטומיה. אני כן חושבת שצריכים להיות הבדלים בין בריאותן של נקבות ביולוגיות שאינן לוקחות הרומנים, בריאותן של נקבות ביולוגיות שכן לוקחות הורמונים ו/או עברו ניתוחים שונים, ובריאותן של נשים טרנסיות. לכל אחת מהקבוצות הללו יש צרכים ספציפיים כשזה נוגע לבריאות. ייתכן שהבעיה היא בהגדרה של הספר כספר שפונה לנשים (אני חושבת שגם לגברים טרנסים יהיה בעיה עם זה), ולאו דווקא בתוכן הספציפי.

    (סליחה על השימוש במילה נקבה. זאת מילה די מגעילה, אבל אין לי ממש כוח לחפש אלטרנטיבה כרגע)

    זה נכון שהתנועה הפמניסטית היא פעמים רבות מאוד טרנסופובית.

    בנוסף, אני לא בטוה שלזלי פיינברג מזדהה כטרנס, וזה משהו שכדאי לבדוק לפני ששמים עליה/עליו את הזהות הזאת.

    • *** הגיב:

      רוצה להעיר משהו (לא רק כלפייך, פשוט שמעתי את זה לא מעט לאחרונה)-
      להגיד שגברים טרנסים חולקים את אותה אנטומיה עם נשים שנולדו נקבות זה לא ממש נכון. יותר נכון שחלק מהטרנסים חולקים חלק מהאנטומיה עם הנ"ל. כמו, דרך אגב, שחלק מהנשים הטרנסיות חולקות חלק מהאנטומיה עם נשים שנולדו נקבות. להגיד שלטרנסים יש את אותה אנטומיה כמו לנשים, זהה ללהגיד שלטרנסיות יש אותה אנטומיה כמו גברים. לא נכון, לא מדוייק, נובע מהנחות שגויות, וגם קצת פוגעני.

      וגם, אם ב"נקבות ביולוגיות שכן לוקחות הורמונים…" התכוונת לגברים טרנסים, אז אנחנו לוקחים (או לא), וביולוגים (מה שזה לא אומר..). מניח שזה סתם טעות הקלדה, אבל אם אני כבר כותב 🙂

      • mikly הגיב:

        ואני רוצה לחדד את זה- הורמונים וניתוחים שהרבה טרנסים וטרנסיות עוברות משנים אנטומיה. למשל, כשאשה טרנסית לוקחת הורמונים, סביר להניח שהסיכוי שלה לחלות בסרטן שד עולה ("סביר להניח" ולא פשוט "עולה" כי אין ממש מידע נגיש בנושא) לעומת אם היא לא הייתה לוקחת הורמונים. אז בהחלט פרק שמתעסק בנושא הזה הוא רלוונטי גם לטרנסיות.
        וגם פרק על pms, וגם עוד המון חלקים אחרים בספר, חלקם עוסקים יותר בהיבטים רפואיים גופניים, וחלקם בהיבטים אחרים.

      • אלונה הגיב:

        למיקי
        הסיכון לסרטן שד עולה. נקודה.
        קודם כל עולה כי לפני הורמונים הסיכון הוא כמו בממוצע של הגברים (ללא תוספות סיכון של תורשה ועוד) ובנוסף כמו אצל כל אישה אחרת שמוסיפה הורמונים לגוף שלה או אישה בגיל המעבר שיש אצלה ירידה ברמות ההורמונים והוספתם לגוף מגדילה סיכון.

  4. xemmagoldielox הגיב:

    היי מוצמוץ,

    האמת שההתמקדות בפרק היא לא ממש רפואית. ההתמקדות היא יותר על חוויות, זהויות, תהליכי שינוי מגדרי וכו' יש גם מידע רפואי אבל לא זכור לי מידע גניקולוגי (שאגב רלוונטי וחשוב עבור נשים טרנסקסואליות אחרי ניתוח, וחסר). אישית אני לא רוצה להביע דיעה לגבי השאלה של הכללת גברים טרנסים בספר, כי אני חושבת שזה בעיקר עניין לדיון בין טרנסים. לי זה לא ממש מפריע לכאן או לכאן, מה שכמובן מפריע לי זה ההדרה של נשים טרנסיות מהספר.

    לגבי לזלי פיינברג, ממה שאני מבינה, הוא לכל הפחות מזדהה *גם* כטרנס, אבל לא בהכרח כגבר (למרות שעל הזהות שלו לא דיברתי), וכנ"ל ג'ס, ולכן לא כללתי את המילה גבר בתיאור אבל כן את המילה טרנס. אני מסכימה שלא כדאי לשים על א/נשים זהויות בלי לבדוק, אבל האמת היא שבמקרה הזה דווקא בדקתי, כי אני טיפה יותר מידי גרופית שלו.

  5. רעות הגיב:

    [אמה גולדילוקס] הפוסט מבורך וחשוב אבל תאור המפגש בבית אחותי מתואר באופן מאוד סובייקטיבי ושונה בתכלית מהחוייה שלי בו. בהחלט היו בחדר סיסג'נדריות בזנות לצד כאלה שהשתקמו מזנות, כאלה שעובדות עם נשים בזנות (מנטוריות וגם לא), וגם כאלה שנמצאו בזנות. שנית, רוב הטרנסיות איבדו עניין בדיון מהר מאוד – איך אני יודעת? כי יצאנו לעשן המון סיגריות בחוץ יחד. שנית הטענה הפמינסטית כנגד טענות של "עובדות המין" (שאינן בהכרח טרנסיות) היא לעניין הנסיבות, הבחירה וההשפעה של צריכת המין על כולנו כנשים – סיסג'נדריות, טרנסיות בזנות או שלא. על הבטחון שלנו והמעמד שלנו. זכות הדיבור היתה בעיקר לנשים בזנות, אני הצבעתי ממש יפה ולא קיבלתי רשות דיבור אף לא פעם אחת מהמנחות – שאחת מהן היתה גם בזנות.
    רעות.

  6. אורח הגיב:

    רק הערה טכנית – הספר של ריימונד פורסם ב- 1979 ולא 1994.

  7. Siva הגיב:

    תודה על הפוסט המדהים. כפמיניסטית פעילה הרבה שנים אני יודעת שהרבה נשים טרנסיות, באופן כללי, אינן מעוניינות בקשר גלוי עם פמיניסטיות פעילות בישראל. אין לי מושג למה אבל אני חושדת שלהיות "פמיניסטית" זה עוד סטיגמה קשה, שמונחת כמו גיבנת על הגב. למה שנשים טרנסיות שממילא סוחבות שק מלא סטריאוטיפים יצטרפו אלינו?. אני יודעת את התשובה – כי ההצטרפות הזו היא הצהרה פוליטית חשובה משני הכיוונים, והיא דורשת סוג של הכרה באופי הפוליטי של האפלייה כנגד נשים (טרנסיות או לא טרנסיות). מקווה שאיכשהו נצליח לשנות את זה בקרוב מאוד כי אין לי ספק שחלק מהסוגיות היומיומיות שנשים טרנסיות מתמודדות איתן – במיוחד כל מה שנוגע לשוק העבודה ולאלימות – צריכות להיות מונחות על השולחן יחד עם כל הדרישות הפוליטיות של נשים (בין אם הן מאורגנות או לא). אגב, המפגש בבית אחותי היה בעיני חשוב ומוצלח למרות שהיה כל כך חד פעמי.

  8. נורית חג'אג' הגיב:

    [אמה גולדילוקס] יקרה
    דרך ארוכה לנו ללמוד
    ולך ללמד
    בבורות ואהבה
    נורית

  9. ג'יין הגיב:

    היי [אמה גולדילוקס] (ומגיבות\ים),

    הגעתי לבלוג דרך קישור בפייסבוק של חבר\ת פייסבוק משותף\ת. אני לא חושבת שאני מכירה אותך באופן אישי. הרשימה (פוסט) שלך מאוד עניינה אותי (הייתי אומרת שנהנתי לקרוא, אבל האמת היא שהיה לי מאוד עצוב). אני פמיניסטית בדיעותי, אבל לא חברה אף ארגון, וגם לא השתתפתי באירועים קשורים. עצוב לי לשמוע שאלו החוויות שלך מהאקטיביזם הפמיניסטי. אשמח להתבטא כאן כפמיניסטית שלא מדירה א\נשים על בסיס מין או מגדר משום מרחב או מאבק. אני חושבת שהמאבק המפיניסטי יכול להיתרם רבות מהשתתפותן של כל הנשים בו, גם נשים טרנסיות. אני חושבת שהמאבק הפמניסטי מחוייב לפעול כדי להאבק למען זכויותיהן של כל הנשים, גם הנשים הטרנסיות. הדרת נשים טרנסיות מאירועים פמיניסטיים נשמעת לי נוגדת מטרה. בכלל, נראה לי קצת תמוהה לפעול בשם שוויון מיני ו\או מגדרי ולעשות אירועים לנשים ציס בלבד.

    הייתי רוצה גם להציע הסבר לסוגייה שאת מעלה. ההסבר שלי לא מהווה תירוץ או הצדקה, כמובן, רק ניסיון לניתוח. דרך אחד לנסח את ההסבר שלי היא באופן סטריאוטיפי: הרבה פמיניסטיות מסרבות למרוט שיערות ברגליים, רק בגלל שהחברה חושבת שכל מי שהיא אישה, צריכה שיהיו לה רגליים חלקות. הרבה נשים טרנסיות מורטות שיערות ברגליים, כדי שהחברה, שחושבת שכל מי שהיא אישה היא בעלת רגליים חלקות, תתייחס אליהן כנשים. הניסוח הוא מאוד לא מדוייק, ופרובוקטיבי, אבל הוא מבטא את הבעייתיות, שלדעתי גורמת לקונפליקט שתיארת.

    לפי אחת מהגישות הפמניסטיות, אם לוקחים אותה לקיצוניות, לא צריכים להיות תפקידים מגדריים, ולא צריכים להיות מגדרים בכלל. עבור הרבה מהא\נשים הטרנסיות\ים, לא רק שיש מגדרים, אלא שמדובר במאפיין חשוב מאוד עבורן\ם. נשים ציסגנדריות פמיניסטיות מבקשות להתנהג באופן שנוח להן, ונאבקות על מנת שהתנהגיות שלהן, שנחשבות גבריות, יתקבלו כלגיטימיות. נשים טרנסיות מבקשות להתנהג באופן שנוח להן. הרבה התנהגויות שלהן נחשבות על ידי החברה נשיות, והן נאבקות כדי שיתקבלו כלגיטימיות. שתי הקבוצות – נשים ציסגנדריות פמיניסטיות ונשים טרנסיות – עוברות על חוקי המגדר המקובלים בחברה, ונענשות על כך, ולכן יכולות להיות בנות ברית טובות במאבק הפמיניסטי. מצד שני, הסיבה לקונפליקט שלהן עם החברה הוא שונה – לפי הקצנה של אחת הגישות הפמיניסטיות אין תפקידים מגדריים באמת, אלא רק לפי המוסכמות החברתיות השגויות, ולפי (את מהגישות של חלק מה)הנשים הטרנסיות יש מגדר, ותפקידים מגדריים, והם מאוד חשובים. בנוסף, גם הביטוי לקונפליקט עם החברה שונה עבור שתי הקבוצות, נשים ציס פמיניסטיות נתקלות קשיים כאשר הן מבטאות מאפיינים שנחשבים גבריים, או כאשר הן מסרבות לבטא מאפיינים שנחשבים נשיים, ונשים טרנסיות – ההיפך.

    ברור לי למה עבור נשים טרנסיות, הגישה של נשים ציס פמיניסטיות יכולה להראות כסגידה למאפיינים גבריים, ודחייה של מאפיינים נשיים. הרי נשים ציס פמיניסטיות נאבקות כדי לבטא את כל מה שחלק מהנשים הטרנסיות מאפיינות כגברי (שיער קצר, מכנסיים, התנהגות אסרטיבית-אגרסיבית), כנגד חברה שמקשה עליהן לבטא את זה. עם זאת, נראה לי שהרבה נשים ציס פמיניסטיות לא סוגדות למפאיינים שנחשבים גבריים. הן מבטאות הרבה מאפיינים מכל מיני סוגים, אבל החברה מקשה עליהן רק סביב מאפיינים שנחשבים גבריים, ולכן יש בולטות רק למאפיינים האלו אצלן (לדוג', פמיניסטית יכולה גם לבשל, אבל החברה תקבל את זה בשמחה, ולכן היא לא צריכה להאבק על זה).

    מצד שני, ברור לי למה עבור נשים ציס פמיניסטיות, אנשים טרנסגנדרים יכולים להראות כסקסיסטיים. פמיניסטיות נאבקות נגד סטריאוטיפיים מגדריים, ולעיתים זה יכול להראות להן כאילו א\נשים טרנסגדריות\ים חוגגות\ים אותם. כאשר אישה טרנסגנדרית לובשת שמלה כדי שהחברה תתייחס אליה בהתאם למגדר שלה, זה כאילו היא אומרת שנשים צריכות ללבוש שמאלות כדי לאשש את הנשיות שלהן, וכנגד זה (ועוד דברים אחרים) פמיניסטיות יוצאות. הזכרת ברשימה שלך ביקורת פמיניסטית כנגד מופעי דראג, מאחר והם יכולים להתפס כהגכחה של נשים. נשים טרנסיות אינן אומני דראג, והן אינן מגחיכות נשים, אבל מאחר וחקן "מיישרות קו" עם התפקידים המגדריים כפי שהחברה תופסת אותם כדי "לעבור", הן יכולות להתפס כמי שמשתפות עם ההגדרות של החברה פעולה, (וזה כמובן לא נכון, כי הן משלמות עבור זה מחיר חברתי כבד).

    עד כאן נסיון הניתוח השכלתני שלי. ולהלן החוויה הרגשית שלי. בפוסט אחר התייחסת לפעמים בהן את נשאלת מתי ידעת שאת אישה, וגלגלת את השאלה הזו אל השואל. תוך כדי קריאה, ניסיתי לענות לעצמי על השאלה הזו, והתשובה שלי היא אף-פעם. לא ידעתי שאני אישה, ואני עדיין לא יודעת אם אני אישה, או מה זה בכלל אומר להיות אישה. קראתי פעם פמיניסטית עונה לשאלה הזו בכך שהיא יודעת שהיא אישה בגלל יחס החברה אליה. היא יודעת שהיא אישה כאשר היא נתקלת בסקסיזם, בדיוק כפי שהיא יודעת שהיא יהודיה כשהיא נתקלת באנטישמיות. אני יכולה להזדהות עם זה. הקושי שלי מול החברה לבטא חלק מהאפיינים גבריים או לסרב לבטא חלק מהמאפיינים הנשיים עורר אצלי קונפליקט, ואני ניסיתי ליישב אותו על ידי קריאת טקסטים בנושא מגדר. החיפוש שלי שלח אותי לטקסטים פמיניסטיים מצד אחד, ולטקסטים בנושא טרנסגנדריות מצד שני. חלק מהטקסטים הפמיניסטים למדו אותי שאין במציאות תפקידים מגדריים הכרחיים, ולכן מותר לי לבטא אלו מאפיינים שאני רוצה. טקסטים בנושא טרנסגנדריות למדו אותי שיש כל מני מגדרים, ולכל אחד מהם יש מאפיינים ותפקידים, אבל שהם לא קשורים בהכרח למין. לפי חלק מהטקסטים הפמיניסטים (בעיקר הלא-קוויריים) אני אישה כי אני נקבה ביולוגית, אבל המין-מגדר שלי לא מחייב אותי להתנהגות מסויימת, ולכן אני צריכה להאבק כדי לבטא את ההתנהגות שנוחה לי. לפי חלק מהטקסטים הטרנסגנדרים אני גנדרקוויר, למרות שאני נקבה ביולוגית, והמגדר שלי מאפשר לי התנהגויות גבריות או נשיות או כל שילוב בין שניהם. בפועל, שתי הגישות מאפשרות לי להתנהג כפי שנוח לי, ולכן אני תומכת בשתי הגישות האלו. אבל בבסיסן הגישות מנוגדות, ומכאן הקונפליקט.

    עכשיו, אני שואלת את עצמי, מה נכון? האם יש מגדרים במציאות, או רק בהבנייה החברתית? אם יש מגדרים במציאות, אז מה מאפיין כל אחד מהם? אם אין מגדרים במציאות, אלא רק בהבנייה החברתית, אז האם כדאי לנו לשמר אותם או להרוס אותם? אני לא יודעת מה יש במציאות. אני יודעת רק מה יש אצלי. אצלי, אין מגדר מעבר למה שהחברה כופה עלי. אני שואלת בתמימות – האם זה רק המצב שלי, או של כולם? למרות שאני נקבה ביולוגית, אין לי מושג מה זה אומר להיות אישה, אבל נראה שאת יודעת מה זה אומר. אז בכנות (באמת, אני שואלת, אני לא מנסה לפגוע) – מה זה אומר להיות אישה?

    אני מצטערת מראש אם התגובה שלי פגעה בך, או במישהי\ו שקורא\ת את הבלוג. אני לא מסתובבת במעגלים פמיניסטיים וגם לא במעגלים קוויריים, ולא רגילה לתרבות הדיבור במעגלים האלו. ניסיתי להימנע מכתיבה פוגענית כמיטב יכולתי. אם נכשלתי, אשמח לביקורת, ואנא קבלי\ו את התנצלותי.

    ג'יין

  10. פוסט מהמם, כהרגלך, וחשוב וכואב.
    היה לי מאוד משמעותי לקרוא אותו אחרי קריאת השרשור הבאמת מכוער בטרנס-IL.
    והפוסט שלך, עד כמה שהיה כואב וקשה, הפיח בי תקווה מחדש.

    בחיבוק סולידריות גדול,
    יותם

  11. mikly הגיב:

    נתת הרבה דוגמאות ממקומות אחרים, וקצת פחות הרחבת על מה שקורה פה. ועל מה שקורה פה אני, כפמיניסטית, אשמח לשמוע. בהרחבה, בפירוט, ככל שתוכלי.
    בעניין הצעת החוק להפללת הלקוח, ההתנגדות שעובדות מין טרנסיות וסיסג'נדריות העלו לחוק, גרמה לי לראות בעיות שיש בו, ואני עושה כמיטב יכולתי להסביר את זה לחברות פמיניסטיות שעובדות למען קידומו.
    אם אדע יותר באילו מקומות פמיניזם מפלה טרנסיות, אוכל לנסות לשנות גם שם.

    • xemmagoldielox הגיב:

      היי,
      אני חושבת שחוץ אולי מהדוגמא של פסטיבל המוסיקה, כל הדוגמאות רלוונטיות לפה. אנדריאה דבורקין למשל היא גיבורה פמיניסטית לא רק בארה"ב. וההיסטוריה שלה בהדרת טרנסיות, לכן, היא בעלת חשיבות גם בארץ.
      לגבי דברים אחרים שאני יכולה להגיד על הארץ, קודם כל אני יכולה לדבר על הצורך להתמודד עם הרבה מאוד תחושות של חוסר שייכות. עם להיות הטרנסית היחידה או הכמעט- יחידה בהמון אירועים פמיניסטיים. עם ההרגשה שהחווית שלי כאשה נלקחות פחות ברצינות כי "הייתי פעם גבר", או עם התחושה שמסתכלות עלי כפולשת. וזה כן בא לצד, כמו שכבר אמרתי, הרבה נשים מדהימות ומקבלות ומעריכות שפגשתי בתנועה. לפעמים החוויות האלה הן כ"כ קטנות שקשה לשים עליהן אצבע או להסביר אותן במילים.
      באופן יותר נרחב, אני יכולה להגיד למשל שאני קוראת עכשיו את "לא רוצות להיות נחמדות" של חנה ספרן (המעלפת!), שמספר את ההיסטוריה של תחילת התנועה הפמיניסטית בארץ, ועוד לא מצאתי אף אזכור לאשה כמוני. לא שאני מאשימה את חנה, פשוט שההיעדרות המהדהדת של טרנסיות ממרחבים פמיניסטיים היא כנראה עניין מתמשך.
      בנוסף, אני אולי הייתי צריכה להזכיר את הקשר של כל זה להדרה ואפילו השנאה מצד רבות בתנועה הפמיניסטית כלפי זונות. ליעד אמרה בדיון בפייסבוק שהיא שמה לב שאפשר פשוט להחליף לאורך הפוסט את המילה "טרנסית" במילה "זונה" וזה יהיה נכון באותה המידה. וזה גם קשור. עבור הרבה טרנסיות, עבודת מין היא לא רק הסיכוי היחיד שלהן להישרדות כלכלית, אלא גם למימון התהליך, לסביבה תומכת ומקבלת, למקור מידע הכרחי עבור התהליך וההישרדות כטרנסית וכו'. העובדה שהרבה טרנסיות עובדות בתעשיית המין, ויותר מכך, הסטיגמה על טרנסיות כעובדות מין, שיחקה ומשחקת תפקיד חשוב בתחושת הזרות והחוסר שייכות של הרבה טרנסיות כלפי התנועה הפמיניסטית.
      אמה

      • mikly הגיב:

        יקירה, תודה על ההסברים.
        אני מבינה איך לפעמים החוויות האלו קטנות מכדי לשים עליהן את האצבע. מרגישה את זה בעצמי, בהקשרים שונים, במרחבים פמיניסטיים ואחרים.
        מאחלת לנו ליצור מרחבים פמיניסטיים מכילים.

  12. Lyl הגיב:

    תודה על כל מה שאת כותבת.

  13. חגי הגיב:

    פוסט מצוין. אני חושב שאפשר להוסיף עוד הרבה מאוד דוגמאות וחשוב להציף אותן.

    מה שמעניין במיוחד הוא השילוב הכפול – התנתקות ודחייה של כלל הטרנסג'נדריות/ים ובו בזמן העדפת גברים טנרסג'נדרים על נשים טרנסג'נדריות

  14. פינגבאק: על פמיניזם וביקורת, או: למה אסור לנו לבקר אחת את השניה | שחור-סגול

  15. פינגבאק: אין כניסה: על ההדרה של נשים ביסקסואליות וטרנסג’נדריות מהתנועה הפמיניסטית | שחור-סגול

  16. פינגבאק: מלים, בינאריות וביפוביה, או: למה "בי" זה בינארי אבל "FTM" זה לא | שחור-סגול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s