עדיין לא 3>ת את המערכת

"אני מתחיל מההנחה שהעולם הפוך על ראשו. שהכל עובד לא נכון. שהאנשים הלא- נכונים נמצאים בכלא והאנשים הלא- נכונים מחוץ לכלא, שהאנשים הלא- נכונים שולטים והאנשים הלא נכונים נשלטים, שהעושר בארץ הזו ובעולם מתחלק באופן שלא דורש רק רפורמה קלה, אלא דורש תהליך דרסטי של חלוקה מחדש של העושר. אני מתחיל מההנחה שאנחנו לא צריכים להגיד יותר מידי על זה כי כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחשוב על המצב של העולם כיום ולהבין שהכל עובד הפוך" –הווארד זין, הבעיה עם ציות אזרחי, 1970

 לליאן,

ביום שלישי, כמה שעות לפני שחטפנו מכות מהיס"מ, ניסיתי להסביר איך אני חושבת על המערכות של החוק והמשפט. אני כותבת את הפוסט הזה בתקווה שאת ואחרות שאני פועלת איתן תבנה למה אני נוטה להתרחק מתלונות במשטרה, פעילות פרלמטרית וצעקות "לכלא ועכשיו" כמו מאש. וזה לא שאין לי כבוד למי שעושה את הדברים האלה שלפעמים באמת צריך אותם, אבל אני צריכה להסביר איך אני רואה את כל זה.

______________________________________________________________________

ברמה הבסיסית ביותר, אני מבינה מכל מה שראיתי, קראתי וחוויתי בחיים הקצרים שלי, שמערכות החוק והמשפט של המדינה בנויות כדי להכשיר את העוולות הגרועות ביותר בחברה שלנו. הן אוסרות על א/נשים בודדים לבצע בעצמם ובקנה מידה קטן את העוולות שהמערכת החברתית (שאותה החוק והמשפט משמרים) מבצעת בקנה מידה אדיר ובמשך מאות שנים. דרך האיסור על עוולות פרטיקולריות, המערכת יוצרת בנו את האשליה שהיא פועלת למעננו, ולא נלחמת נגדנו, ושכל המקרים שבהם זה לא עובד ככה הם רק שגיאות זמניות. ספציפית במקרים של אלימות מינית, אני מאמינה שהתפקיד הנוסף של מערכת המשפט (חוץ מהכשרה של עוולות גדולות על- ידי איסור על עוולות קטנות) הוא השתקה ומסמוס של תלונות, עיוות העובדות של הפגיעה והתקפה נוספת על מי שמעזה להשמיע בקול את הסיפור שלה.

[ברמה יותר אישית, אני שונאת את המערכת. כל מה שאני יכולה לחלום עליו מרגע שאני קמה בבוקר ועד שאני הולכת לישון זה הריקודים שנרקוד על ההריסות של הפטריארכיה, הכנסת, בתי המשפט, תחנות המשטרה, בתי המטבחיים ומעבדות הניסויים, ואין דבר בעולם הזה שדוחה אותי יותר מסמלי הכוח של המדינה, ההון והפריארכיה: המדים, החליפות, המנורה המטופשת הזאת בראש העמוד של פסקי דין, משמר הכנסת, דגל ישראל מתנופף לצד דגל חברת "פז" (שהם חברת בת של "של", החארות).]

אני מתייחסת ל"עוולות" ולא לפשעים בגלל שיש מגוון רחב של פעילויות שעוברות הפשעה (criminilization) תחת החוק כדי להרחיב את מערכות הכליאה והשליטה למרות שהן בפני עצמן לא עוולות: שימוש בסמים, דרות רחוב, "הסתננות" (כלומר להיות במקום הלא נכון עם צבע העור הלא נכון ובלי המסמכים הנכונים), "בנייה לא חוקית" (כלומר הפשע הקולקטיבי של הציבור הפלסטיני הכבוש שממשיך בחוצפתו לחיות ואפילו להתרבות), מספר הולך וגובר של חופשים פרטיים של הציבור המועדף בישראל וכו'.

מה שאני רוצה לעשות כדי להדגים את האופן שבו המערכת מכשירה את העוולות והזוועות הגדולות ביותר בזמן שהיא אוסרת על העוולות הקטנות, זה לדבר על מה שאני רואה כארבע העוולות המרכזיות בחברה שלנו: שוד מזויין, אלימות רצחנית, אלימות מינית ושוחד. יש עוד הרבה צורות של עוול שאני אשאיר לדמיון ולניתוח שלך: העלמות מס, חטיפה, פשעי שנאה, אפלייה גזעית, הרעלה, התעללות סדיסטית ועוד.

שוד מזויין

שוד מזויין הוא הצורה הבסיסית ביותר של עוול בחברה שלנו, כי כל העוולות קיימות כדי לאפשר את המצב הקיים שבו מיעוט פצפון מאוכלוסיית העולם חי בעושר לא- יאמן על חשבון החיים והעבודה של השאר. אני אומרת "שוד" ולא גניבה, כי בידי המערכת קיימים האמצעים כדי לכפות את הגזל בכוח: הכוחות המזויינים של המדינה, הצבא וכוחות "ביטחון פנים", הם כלי הנשק שבאמצעותו מתבצע השוד, והם אלה שנשלחים למחוץ התנגדויות לשוד המתמשך באגרופים ובירי (תלוי מי מתנגדת ואיך). הנה כמה צורות של שוד שמערכות החוק והמשפט לא מונעות:

שוד מעמדי: הרוב המוחלט של האוכלוסייה האנושית בעולם משועבדת כיום למערכת הקפיטליסטית, שבמסגרתה פירות העבודה של המעמדות העובדים נלקחים מהם וניתנים ומי שמלכתחילה היה להם הכוח והמשאבים הכלכליים כדי להיות הבעלים של אמצעי הייצור. השוד הזה מתוחזק בעזרת מערכת החוק, ומי שמעזים לדרוש את הזכות שלהם על פירות העבודה שלהם, חוטפים.

שוד מגדרי: רוב העבודה שנעשית בעולם כיום נעשית בחינם. נשים עובדות כמעט בכל רגע ביום שלהן בקריירה המפרכת של החזקת משק בית, גידול ילדים, נקיון, בישול וכו', וזאת בנוסף לעבודה שעליה הן כן מקבלות כסף (שני שליש ממה שגברים יקבלו על אותה העבודה). על הקרייה הנוספת בעבודות הבית לא זוכות לפנסיה, תנאים סוציאליים, סטטוס חברתי, או שכר משום סוג. הפטריארכיה קיימת כדי לתחזק את השוד הזה, והאיום המתמיד באלימות גברית ובסנקציות חברתיות על נשים שלא מוכנות להפיף את עצמן לעבדות מגדרית הם הנשק שמשמש את השוד. גם במקרה הזה אני לא רואה את החוק או המשפט נעמדים לצד הנשדדות, להיפך.

שוד אדמות: לא נעים להודות בזה, אבל כמו אחינו הגדול מהמערב, מדינת ישראל מתקיימת על שוד אדמות מתמשך. במקרה הזה, השודד הישיר הוא המדינה והכוחות המזויינים שלה: החל מהשיטות המוקדמות של התנחלות על אדמות פלסטיניות ("חומה ומגדל"), דרך הטיהור האתני של רוב אדמת הארץ מתושביה הערבים במלחמת 48', "הפרחת הנגב", "אדמות קק"ל", הכיבוש וההתנחלויות ועד לתכנית החדשה לטיהור אתני של אדמות הנגב מהבדואים (הלא היא תכנית פראוור), הפרוייקט הציוני הוא שוד אדמות אחד גדול, כך שבמדינה הזאת, אם אני במקרה חומדת את האדמה והבית של השכן שלי, כל מה שאני צריכה לעשות הוא לדאוג שאני חומדת את השכן הנכון.

שוד משאבים: אחת ה"בעיות" המשמעותיות של מערכת השליטה הקפיטליטית הגלובלית, היא שרוב המשאבים בעולם לא נמצאים באדמה של המדינות העשירות. אבל איזה מין אימפריה תיתן לעובדות הפשוטות של הגיאוגרפיה לעמוד בינה לבין המשאבים שהיא צריכה?
סגנון החיים המודרני שמנהלת כל מי שקוראת את המילים האלה תלוי במשאבים רבים שמערכות השליטה בחברה שלנו היו צריכות למצוא דרכים מתוחכמות יותר או פחות כדי לשדוד: את הנחושת השיגו על- ידי מימון הפיכה פאשיסטית נגד מנהיג שהעז להחזיר את הבעלות על המכרות לעם, את המים ששותים בגוש דן שואבים מאקוויפר ההר שבטעות נמצא מתחת לגדה המערבית (אבל אל דאגה, הגדר פה כדי להגן עלינו), בשביל התוצרת החקלאית המערכת האימפריאלית היתה צריכה להנדס מחדש את החקלאות של רוב אפריקה, ובשביל הנפט פלשו לאפגניסטן ואז לעיראק, ותמכו במשך שנים במשטר הסעודי, שגורם לאיסלמבד וטהרן להראות כמו אמסטרדם.

אלימות רצחנית

רוב האלימות הרצחנית בחברה שלנו לא מבוצעת על- ידי אנשים פרטיים. הגופים המרכזיים שמבצעים אלימות רצחנית בחברה הם מערכת הכליאה, מערכת השיטור, הצבא, והתעשיות שעושות שימוש בבעלי- חיים.

אלימות משטרתית: כבר כמה זמן אפשר לשים לב שהמשטרה בארץ ובמערב עוברת מיליטריזציה, הופכת לצבאית. זו תגובה טבעית לצרכים החדשים שעולים במלחמה שמנהלת המערכת נגד רוב האוכלוסיה. כלי הנשק וה"אמצעים לפיזור הפגנות" נהיים מתוחכמים יותר ואלימים יותר משנה לשנה, המשטרה רוצחת ומתעללת בעוד ועוד א/נשים, חישמול שגורם בחלק מהמקרים לשיתוק או למוות הוא כבר עוד דרך לגיטימית להכניס מישהו לניידת בלי הרבה בלאגנים, ו"חקירות" מח"ש ממשיכות להיסגר בלי שום אישומים.

עוני כאלימות רצחנית: א/נשים מתים מעוני. כל יום. מרעב, מסמים, מדקירות, מדלקת ריאות, מהתרופה שלא היה כסף לקנות, מהגידול שלא היה זמן לגלות, מהאסבסטונים, מהקור. תוחלת החיים בפריפריה נמוכה משמעותית מזו של המרכז, וזה עוד בלי לחשב באופן ישיר את הקשר בין רמת הכנסה לתוחלת חיים. זו האלימות שזורמת מתחת לפני השטח בחברה שלנו. היא לא תמיד פוטוגנית כמו טנקים והפצצות, אבל היא שם. והיא רוצחת.

כיבוש ומלחמה: אינסוף מילים נאמרו כבר על האבסורד והזוועה שטמונים בעובדה שהמעשים הנוראיים ביותר של אלימות מאורגנת בין בני אדם נעשים על- ידי מדינות. אני אסתפק רק בתזכורת לדבר היחיד, מכל הזוועות שבוצעו בשמנו בטבח עופרת יצוקה, שמערכת המשפט הישראלית מצאה לנכון להעמיד חייל לדין עליו: גניבת כרטיס אשראי. ובציטוט נוסף של הווארד זין: "אנחנו גדלים בחברה נשלטת, לכן אנחנו לומדים שאם אדם אחד הורג אדם אחר, זהו רצח. אבל אם הממשלה רוצחת 100,000 איש, זוהי פטריוטיות."

רצח בעלי החיים: [אזהרה: עלול להיות קשה לקריאה] מעמדם החוקי של בעלי חיים לא- אנושיים בישראל היום הוא כזה שאדם יכול לבצע בהם את הזוועות הנוראות ביותר שניתן לדמיין, מבלי לעמוד למשפט. אדם בישראל יכול לחתוך בלהב לוהט את המקור של אפרוח בן יום, לחשמל או לחנוק אותו למוות, לפתוח את המוח של קוף ולפשפש בו, לקשור פרה ולכרות לה את הקרניים בלי הרדמה או להחדיר את היד שלו לתוך איבר המין שלה, לבשל סרטן או עכבר במים רותחים, לכלוא עשרות אלפי תרנגולות בכלובים פצפונים לכל חייהן על לא עוול בכפן, לקחת עגל מאמו רגע אחרי הלידה, לכלוא אותו בכלוב מבודד ולהרעיב אותו, לתלות את אותו העגל, או את אמו, או תרנגולת או כבש מהרגליים במהופך כשהם בהכרה מלאה ולחתוך להם את הגרון, אדם יכול לעשות את כל זה ולצאת נקי, כל עוד הוא יכול להוכיח שזה משרת אינטרס כלכלי או מדעי שלו.
למעלה מ- 300,000,000 בעלי חיים עוברים את הגיהנום הזה כל שנה בישראל, וכל הרוצחים והמענים שלהם יכולים לישון טוב בלילה, אבל אם סתם מישהו מרביץ לכלב ברחוב הוא יכול ללכת לכלא לחצי שנה.

אלימות מינית

כמו עם צורות אחרות של עוול, גם במקרה של אלימות מינית, הצורות הנפוצות והנוראיות ביותר של הפגיעה שקופות עבור המערכת. שתיים מהצורות האלה הן אונס של ילדות ואונס ככלי מלחמה. אחת נוספת שאני לא ארחיב לגביה היא אלימות מינית של המשטרה ואלימות מינית בבתי הכלא. בנוגע לשאר הצורות של אלימות מינית, אלה שכן אסורות על פי חוק, למערכת המשפט יש תפקיד מאוד חשוב בהשתקת השורדות.

אונס ילדות וילדים: הצורה הנפוצה להחריד של אלימות מינית, ותרשו לי כאן להגיד שיש לי סיבות להאמין שהסטטיסטיקות הקיימות לא משקפות את גודל התופעה, היא שקופה כמעט לגמרי עבור המערכת. רוב המקרים של גילוי עריות קורים בבית, על ידי אבא קרוב משפחה, השורדת בדרך כלל צעירה מאוד וברוב המקרים מדחיקה את מה שקרה, ולכן המערכת כולה פועלת לטובת האנסים. אלה שכן נזכרות נאלצות להתמודד עם החוסר בראיות, חוקי ההתישנות, מערכת משפטית שלמה שבנויה כדי לא להאמין להן, ולאחרונה גם המילה החדשה בתחום השתקת הילדות שנאנסו: תיאוריות "הזכרון המושתל" למיניהן.

אונס ככלי מלחמה: בספרה "בניגוד לרצוננו", מנתחת החוקרת הפמיניסטית סוזן בראונמילר את התפקוד של אונס ככלי מלחמה. מי שנותנים את ההוראה לאנוס אלפי נשים עושים זאת מתוך אותה העמדה שמאפשרת להם להורות על הפצצה של אוכלוסיה אזרחית. האונס נתפס כדרך לפגוע בגברים, כי הוא פגיעה בכבודן של הנשים ששייכות להם, וכמובן שכשהכל נגמר וההסכמים נחתמים אף אחד לא יעמוד לדין, ככה זה כשאתה אנס בשירות המולדת.

השתקת מתלוננות ושורדות: מערכת המשפט בנויה בשביל האנסים. בשבילם העבודה כל- כך קלה. הרבה יותר קל להאמין להם, והמשטרה תניח בכל מקרה שמדובר בתלונת שווא, גם אם הסטטיסטיקות מראות שתלונות שווא על אלימות מינית לא נפוצות יותר מתלונות שווא על גניבת רכב.
הדרך של המתלוננת במערכת המשפט הנוכחית היא דרך תלאים מפרכת שבמקרה הנדיר מובילה לתגמול הלא- מועיל של כליאת התוקף. כשלוקחות בחשבון שמתלוננת צריכה לעבור חקירה משטרתית, פגישות עם עורך- דין, דמוניזציה תקשורתית, צווי איסור פרסום, חקירה נגדית בבית משפט, עסקאות טיעון מגוחכות וסטיגמה חברתית לכל החיים, והכל על גב מקרה או מקרים טראומטיים מאוד, זה לא ממש מפתיע שכל- כך מעט בוחרות לשבור שתיקה. נראה שהמערכת לא היתה יכולה לעשות עבודה טובה יותר אם היא היתה סותמת לנו את הפה בכוח.

שוחד

הדרך הכי טובה לחזות את תוצאות הבחירות הבאות, היא לבדוק לאיזו מפלגה יש הכי הרבה תקציב. התקציב הזה מגיע, באופן לא מפתיע, מבעלי ההון, הבעלים של המדינה. האנשים הכי עשירים ממנים את הבחירה של פוליטיקאים, שאחר כך מחזירים להם טובה בכך שהם דוחפים לדה- רגולציה של התעשיות, הפרטה, הטבות מס לעשירים ביותר ועוד. אף אחד במערכת המשפטית לא מרים גבה על זה שהעשירים ביותר קונים בכסף את "נציגי הציבור", אבל אם שוטר תנועה יקח מאה שקל כדי למחוק דו"ח? שראש עיר יקבל את הכסף ישירות מהקבלן ולא בדרך עקיפה? ששר האוצר יקח כסף לכיסו הפרטי ולא יוציא אותו על הטבות מס לחברים שלו שאחר- כך יסדרו לו ג'וב? זה ממש שחיתות!

בקיצור, חברות, המערכת הזאת לא בצד שלנו. הגיע הזמן שנמצא שיטות יותר טובות מהשתתפות בה כדי לנסות לשפר את החיים שלנו.

יאללה בלאגן

כשהם הורגים אותנו, זה סדר. כשאנחנו מתנגדות, זו אלימות.