קהילה קטנה היתה הקהילה היהודית של נובוסיבירסק. אבל סיפור אחד נזכר ממנה ברבות הימים:
היה זה סיפורו של רב הקהילה, שאולוף שמו, ששמו נקשר בבחור צעיר, אחד בוריס פליסובסקי. בתחילת המאה העשרים הכיר פליסובסקי הצעיר את הרב שאולוף, והלה הבטיח לעזור לו בצרות כלכליות שאליהן נקלע. אך לרוע מזלו של פליסובסקי, הוא גילה במהרה שלא היתה זו עזרה שהציע הרב, שניצל את תמימותו וגזל ממנו במרמה את כל כספו.
נסער, פנה בוריס הצעיר לבן דודו, יגור פליסובסקי, וסיפר לו את שאירע לו. "נבל יהודי!" שאג יגור בזעם, ויחד הם זממו נקמה שהסעירה את סיביר.
בערב שמחת תורה, עת הקהילה היהודית בעיר התכנסה להקפות ראשונות ושניות, והרב שאולוף היה בביקור בסנט פטרסבורג, גנב יגור פליסובסקי חומר נפץ מצבאו של הצאר והטמין אותו בבית הכנסת. הפיצוץ שהחריד את האיזור הרג כמה מחברי הקהילה ופצע רבים.
החודשים חלפו והשנים עברו, התעלומה נשארה בעינה, וזכרו של טבח ליל שמחת תורה ריחף כרוח רפאים מעל הקהילה (היהודית… ברור שהיהודית), עד ששנים לאחר מכן, ימים ספורים לפני ליל הסדר, הודיעו לפתע העיתונים שהרצח פוענח ושהמשטרה עצרה את בני הדודים פליסובסקי בחשד לרצח, ומעט לאחר מכן עצרה גם את הרב שאולוף בחשד להונאה וקבלת דבר במרמה.
מפקד המשטרה, דנינובסקי, שהמשטרה תחת פיקודו לא נודעה ביחס אוהד ומגונן כלפי היהודים, הודיע ברוב גאווה על המעצרים, ומיהר להוסיף שעתה, מאחר שהתברר שהמניע הוא ללא ספק נקמה אישית, אין עוד חשד שהטמנת חומר הנפץ בבית הכנסת היתה אירוע אנטישמי.
המאמרים בעיתונות הנוצרית מיהרו לצטט אותו בהינהון נלהב, ודשו עד אין קץ בהשערות ושמועות על נוכלותו של הרב שאולוף, עד שיהיה נדמה כאילו יהודי חמדן אחד עניין אותם יותר מהכנופיה שפוצצה את בית הכנסת.
אין זה סיפור על מקרה רצח אנטישמי נגד יהודים ברוסיה הצארית. זה בסך הכל סיפור על איך שלא תמיד התקפות רצחניות וחסרות אבחנה על בני מיעוטים הן פשעי שנאה. כך לפחות סיפרו לפני מאה שנים מפקדי המשטרה והעיתונים ליהודים והתושבים של נובוסיבירסק הרחוקה.
רווחים לפני חיים 